הסיפור שלי

היי, נעים מאוד!

שמי ענבל לוי, מתורגמנית מוסמכת לשפת הסימנים מאוניברסיטת בר-אילן.

המפגש שלי עם עולם החרשים היה מקרי בהחלט.

הוריי אינם חירשים ואין אף אדם חירש במשפחה שלי.

איך בכל זאת נחשפתי לשפת הסימנים?  

מה גרם לי לבחור במקצוע התרגום? 

המפגש הראשון שלי עם אדם חירש היה רגע משמעותי בחיי

אני זוכרת את התחושות החזקות ובעיקר סקרנות 

הסתכלתי עליו ועל המתורגמנית מהצד, הייתי מהופנטת מהאופן בו הם מתקשרים בלי מילים, בלי קול, רק על ידי תנועות ידיים,

הבעות פנים ושפת גוף. 

רציתי לדעת עוד על עולם החרשים, ללמוד את השפה המדהימה הזאת ולהצליח לתקשר עם אנשים חרשים 

 ובהמשך גם לתווך בינם לבין עולם השומעים.

החזון שלי הוא ליצור חברה שיוויונית מתוך הבנה

שכולנו מהווים רשת אחת של קשרים, קשורים אלה לאלה

באופן שאינו ניתן להפרדה, אנו תלויים האחד בשני והשינוי מתחיל בנו.

אם כל אחד יעשה צעד אל עולמו של השונה מאיתנו ניצור חברה טובה יותר, שוויונית ונגישה שכל אחד מאתנו רוצה לחיות בתוכה.

​

אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. האפשרות לסייע כל יום מחדש לאנשים גורמת לי תחושה של סיפוק והעצמה. אני תמיד שמחה להכיר אנשים חדשים והעבודה מאוד מגוונת,  כך שלא משעמם אף פעם. 

מקצוע התרגום מאתגר ומרתק.

אפשר לומר שאני כמו זבוב על הקיר, אני נמצאת עם הלקוחות

שלי בסיטואציות מאוד אינטימיות.

תדמיינו את עצמכם הולכים לרופא או לטיפול זוגי

ונמצא שם עוד גורם שצריך לתווך את הסיטואציה לצד השני.

אני מאמינה שאם הייתה לכם אפשרות הייתם מעדיפים שהוא לא יהיה שם. לכן אני משתדלת לעשות את עבודתי בצורה רגישה וכמובן לשמור על סודיות.

את דברי הנוכחים אני מתרגמת  בגוף ראשון, "נכנסת" לדמות ממש כמו שחקנית פעם אני בתפקיד האדם החירש,

פעם אחרת בתפקיד הרופא או המטפל שהופכת לעתים למורכבת ומאתגרת.

המון רגשות עולים בזמן התרגום- שמחה, עצב, כעס, כאב.. לפעמים התחושות מהדהדות גם אחרי שנגמר התרגום.

ויש עוד המון אתגרים...